לזכרה.

זה שיר פרידה
אז בואי רק אמרי שלום
אני אומר תודה-
ואת יודעת שחלום
סופו להתגשם
אני אומר תודה-
ואחר כך נושק.

(שלמה ארצי, שיר פרידה)

הפוסט הזה מוקדש לתרצה גרנות, הסיבה היחידה להיותי פה היום והמורה האהובה שלי שהלכה לעולמה אמש והיא חסרת גיל. אתם בטח מכירים אותה דרך המילים והמשפטים שלה שכולנו מכירים וזוכרים כמו 'טיטולים', 'אם שותים לא נוהגים - בשביל זה יש חברים', 'אלימות – זה לא ייגמר אם לא תספר' ועוד רבים וטובים.

תרצה לימדה אותי את כל מה שאני יודעת על כתיבה, פרסום, קופירייטינג ואינטואיציות. אבל היא בעיקר האמינה בי וגרמה לי להאמין בעצמי.

המפגש הראשון שלי עם האישה הגדולה הזו שהיתה רזה כמו ילדה קטנה היה לפני כמה וכמה שנים. נועם בדיוק נרשם לקורס קופירייטינג ב- ACC, בית הספר המיתולוגי שלה והביא הביתה שיעורי בית מרתקים ושלל סיפורים על הבלונדינית המטורפת וחדת הלשון והאבחנה. ואני, שהייתי אז בתקופה הכי תקועה בחיים שלי, התקנאתי קצת. לכן רבה היתה שמחתי כשגיליתי שתרצה פותחת סדנת כתיבה חדשה שקוראים לה 'טאבולה ראסה'. נרשמתי וחששתי – מה יהיה עם אחלוק את הסדנה עם התלמידים השנונים והמלומדים של תרצה? אני בטח אעלם, יגחכו עלי, אני אכתוב הכי גרוע.

ההיפך הגמור קרה. האנשים היו מקסימים, הקבוצה היתה קטנה ומפרגנת, עם חלקם אני בקשר עד היום, ומהרגע הראשון שנחתתי בסדנה יצאו מהעט שלי דפים על דפים שכנראה חיכו שנים להיכתב. תרצה שאלה אותי כבר בשיעור הראשון 'מאיפה באת לי'? והעניקה לי את השם ג'פאן, כי סיפרתי בסבב ההיכרות שבדיוק חזרתי מארץ השמש העולה.

וזה היה היום ששינה את חיי.

הייתי אז אחרי חודשים מייגעים ומתסכלים של חיפוש ואי מציאת עבודה, חוסר מעש ויאוש כללי כשתרצה זימנה אותי לפתע לפגישה במשרדה, ושאלה אותי תוך כדי שאיבת חצי קופסת מרלבורו אדום אם בא לי לעבוד אצלה ולהיות העוזרת האישית שלה ומנהלת הקורסים של בית הספר לפרסום. לא חשבתי פעמיים.

העבודה לצידה היתה מאתגרת, לא קלה ומלווה בהמון עוצמות רגש. שלי, שלה, של התלמידים, אבל גם מלאה באהבה, באכפתיות, במעורבות בחיים האישיים שלה, בלהכיר את הבן שלה מתן וללמד אותו איך ממלאים חשבונית, ללכת לדני בעלה לשעבר לדירה ולהקליט סאונדטראק למשימת סרטון פרסומת, בשיחות הארוכות עם גיא, בן הזוג שלה שלימד במקום, בלהתייעץ איתה על כל פיפס בחיים שלי ובהיכרות עם הרבה אנשים טובים. אבל יותר מכל – היא היתה קרש הקפיצה שלי לעולם הכתיבה והפרסום, עולם שחי בי תמיד אבל מעולם לא שמתי לב שהוא שם. ולמרות שהייתי עוזרת אישית על הפנים, ששונאת לענות לטלפונים ושוכחת מלא דברים, תרצה עשתה עימי את החסד הגדול ביותר שניתן לי וצירפה אותי לקורס הקופי שבדיוק נפתח.

וסופסוף הבנתי מי אני.

היא האמינה בי כל כך שהיא נתנה לי להתנסות בלכתוב קופי (קופירייטינג) ללקוחות שלה, שהרי בנוסף לבית הספר היא היתה גם פרסומאית עצמאית, ואני עשיתי את כל שביכולתי להיות התלמידה הכי טובה הכי משקיענית והקופירייטרית הכי מלומדת. זה היה הסטאז' הכי טוב שיכולתי לעבור וזו פעם ראשונה שמישהו האמין בי כל כך.

סיימתי את הקורס בהצלחה ותרצה החליטה שאין לי מה לחפש אצלה יותר במשרד ועשתה לי 'עוף גוזל'. אני הייתי בטוחה שהיא תכף מסדרת לי ג'וב במשרד פרסום אבל היא לא רצתה. היא רצתה שאני אכתוב טקסטים ארוכים. אז כיבדתי את רצונה ופניתי לחפש עבודה בעיתון.

ככה התגלגלתי למגזין 'מותק' וכשהוא נסגר התגלגלתי ל'את' וכל הזמן הזה לא הפסקתי לכתוב לעצמי ולפרנסתי ולרענן את היכולת מדי פעם בסדנאות הכתיבה של שישי בבוקר שהיו חגיגה של השראה וצחוקים.

אם תרצה לא היתה פורשת עלי את כנפיה הגדולות שהספיקו לגדל דורות של קופירייטרים, סופרים, עיתונאים ובגדול את רוב אנשי תעשיית הפרסום בארץ – אני באמת, אבל באמת לא יודעת איפה הייתי היום.

בשנים האחרונות לא היינו בקשר מאוד הדוק. אולי כי ידעתי כמה אנשים מתקשרים אליה, עולים אליה לרגל, קופצים לבקר וכמה מעט זמן יש לה בשבילם בין ניהול בית הספר, העבודה הפרסומאית שלה וחייה האישיים ולכמה אנשים היא דואגת בו זמנית, אז לא רציתי להכביד. ידעתי שהיא מאוד גאה בי והסתפקנו בלהיפגש בתערוכות הגמר של הבוגרים הטריים שלה.

וכל הזמן הזה לא ידעתי שהיא חולה ושהזמן שלה קצוב. אף אחד לא ידע. כמה מתאים לה.

ואתמול היא הלכה ואני פשוט לא יודעת איך לעכל את זה. לא יודעת כמה היא יכולה לשמוע את התודה הענקית שלי על החיים החדשים שהיא העניקה לי ועל הדלק שהיא מילאה אותי בו שלא התאדה עד היום וכנראה ימשיך להזין אותי לתמיד ואני בטוחה שיש תור, כי היא עשתה את זה עבור כל כך הרבה אנשים.

תרצה, את היית אמא, חברה, בוסית, מורה, דמות להשראה ונקודת המפנה הגדולה בחיי.

אז תודה, אני כבר מתגעגעת.

קישור לראיון עם תרצה בכלכליסט

להמשך קריאה...

מפרסמים באהבה

צלמת האופנה הותיקה מירי דוידוביץ' חברה למותג הטיפוח הכנעני AHAVA וצילמה עבורם קמפיין לרשת הספא העולמית שלהם. אני בעד שילוב אמנות בפרסום, כי אם עושים את זה טוב, זה פשוט מעדן לעיניים.

תענוג.

צ'או, בלות.

להמשך קריאה...

גוד לק.

כמנהגי החביב, להקריב את אחד מאיברי גופי למשימת נסיינות, התנדבתי להימרח בשניים מגווני הלקים החדשים אשר השיקה זה עתה רשת האיפור והטיפוח WOW COSMETICS. אני נוטה לחבב מאוד את המוצרים של הרשת, בעיקר כי הם מאוד מתחשבים בכיס וכי מעולם לא התאכזבתי ממרכולתם. צלליות העיניים שלהם מקסימות ויעילות ואני חוגגת לא מעט על השפתון האדום אדום שלהם שתמיד קוצר מחמאות ולא יורד אחרי שלוק מיץ ועל אף המחיר הכמעט חשוד, מעולם לא סבלתי מתופעות לוואי המאפיינות מוצרים שעולים קצת. מה גם שזה פשוט תענוג להסתובב בחנות שלהם (בסנטר למשל) עם סלסלה שמקבלים במקום, למלא אותה כיד המלכה, ולהיפרד מגג חמישים השקלים בעת הרכישה.

אבל נחזור ללקים. מתוך קולקצייה של 50 גוונים, הגיעו אל מגירת הטיפוח שלי שני גווני ניאון בורוד בזוקה ובצהוב זוהר:

המריחה: נוחה למדי ואינה מתיימרת לחדש בטכניקה ובעיצוב המברשת.

העמידות: הלק שרד שלושה ימים שלמים ללא התקלפות ובטח יכל גם יותר אם לא הייתי מחליפה לגוון אחר. הוא עמד יפה בשטיפת כלים נטולת כפפות וצלח את שטיפות הידיים התכופות שלי (לא, אין לי OCD, אני לא מקרצפת, אני פשוט אוהבת שהידיים שלי נקיות ומבושמות, במיוחד אחרי סיגריה).

הלוק: אהבתי מאוד מאוד את הגוון הורוד (מס' 407) הוא קיצי, מחמיא ואופטימי ועושה שמייח לציפורן. הגוון הצהוב לעומתו (308) לא ממש תואם לגילי המופלג ומוצאי האירופי-בלקני (אבל על יוצאות תימן הוא יהיה לוהט). בגדול, עניין של טעם אישי.

כדי להיות בטוחה במאה אחוז שאני לא מפספסת שוס זרחני שאלתי את נועם מה דעתו על הלק הצהוב מייד עם תום מריחתו. "זוועה" הוא פלט, "לכי מפה, זה מסריח". מסקנה: גברים בקטע של לק זה כמו כלבים. הם לא יכולים לסבול את הריח שלו או של חומר ההסרה שלו והם לא עומדים בסאונד של פצירה.

(צילום: סטודיו מישלי)

המחיר המגוחך של הלקים הינו 7.9 ש"ח וניתן להשיג אותום בסניפי הרשת.

בעקבות הסערה שהתחוללה בבלוג מה בבקבוק אשר נסבה סביב החומר הרעיל Toluene והלקים של CHIC, מיהרתי לבדוק אם אותו חומר מצוי גם בלקים של WOW. הוא לא. אפשר למרוח בבטחה.

אבל בכל זאת הערונת לפני סיום - הקומוניקט מבשר כי הלקים "מיובאים הישר מאירופה" אך עיון מהיר בתווית הבקבוק מספר כי הם למעשה מייד אין צ'יינה. מאירופה, הם הגיעו אולי דרך טיסת קונקשן, אבל זה לא ממש נחשב.

מוצרים משלימים:

עט אצטון: 8.90 ש"ח

פצירות: בין שני שקלים ל-9.90 לפצירה

מייבש לק מקצועי: 11.90

שיהיה קיץ צבעוני,

וצ'או, בלות.

להמשך קריאה...

מיי תאי (שוז)

החלטנו שנוסעים הקיץ לתאילנד ויהי מה. אני הייתי פעם אחת, לפני ארבע שנים ונועם כבר היה מאתיים. המשמעות של תאילנד עבורנו היא בית הבראה כולל של אוכל מעולה ובריא לפנים, יציאות שוות, טיפולי יופי ומסאז'ים וכמובן כמובן - שופינג היסטרי.

אז טרום הנסיעה שתתרחש בסביבות תחילת יולי, פשפשתי בקטנה בחנויות הנעליים והבגדים התאילנדיות ברשת ועיצבתי לי 'וויש ליסט' פוטנציאלי למען לא אשתגע ואתחרפן מהמבחר המוטרף. במיוחד בתחום הנעליים.

חובה עלי לציין לפני הכל שתאילנד, בכל הנוגע לשופינג - זה לא סין! זה גם לא הונג קונג. זה יותר יפן, גם בעיצוב וגם באיכות. הנעליים התאילנדיות סופר איכותיות, עמידות וכמובן מגניבות את השפנים. יש לי נעליים שנועם הביא לי בקיץ שעבר מבנגקוק שמוכיחות עמידות ואופנתיות אין קץ ושקוברות כל זוג שאי פעם קיבלתי מטו-גו, אשר נוטות להתפרק אחרי חודש של שימוש.

להלן ממצאיי שהן כנראה אחוז קטן מהכמות הנאלחת שאני עומדת להביא לעצמי. צפו והתרגשו:

אני מבטיחה לנסות לשמור על שפיות. עכשיו אני מבינה למה חוזרים מהמזרח לכפר איזון.

צ'או, בלות.

להמשך קריאה...

Retro Mood

אתמול בשעות האחה"צ שמנו פעמינו אל הגג של גיברת וילד, להלן אמא של נועם ונתכנסנו יחד עם ההורים קאופמן שהגיעו מרחובות. הגיברת וילד שבה זה עתה מטיול במרוקו ואילו ההורים קאופמן נסעו היום ועל כן הצפינו תל אביבה בכדי לקבל תדרוך ורשימת המלצות מפי החמות המנוסה.

לכבוד המאורע החלטתי להתכסות במעטה הנוגע ברטרו שיק שמאוד הזכיר לי את הגרדרובות שאמא שלי מצולמת בהן בתמונות הסיקסטיז שלה. אותן תמונות תמיד מעלות באוב את השאלה הקבועה "אבל למה לא שמרת את כל הבגדים האלה??" ואת התשובה הידועה "בכלל לא היו לי הרבה בגדים, פשוט ידעתי לעשות שילובים". יופי.

בעוד הם דנים על סימטאות מרקש, חמקנו החוצה לעשן ציגרטה חוקית ונועם החליט שהאור יפה מדי בכדי לפספס פוטו אופ תלאביבי ועל כן הנציח את האאוטפיט, לא לפני שתדרך אותי "לעמוד בפוזה המרזה". יפה שהוא זכר את ליהוגיי על אותה פוזה המשמשת את מצולמות השטיח האדום - טורסו מסובב מעט, ידיים לצידי המתניים, רגל שלוחה קדימה ונשימה עצורה ככל האפשר (לא מכירה דרך אחרת להכניס את הבטן).

גופייה: אלמונית. היא אצלי שנים. מי זוכר.

מכנסיים: HM ממכירה ביתית אצל קלבה

עקבים: טו גו

משקפייש: פאלומה פיקאסו

קישוטית לשיער: ברשקה

התוצאה הזכירה לי שוב את אותן תמונות סיקסטיז - יכול להיות שהאמהות שלנו עלו על משהו עוד לפני שהיה ערוץ E בעולם.

זו גם הזדמנות להציג את פריזורתי החדשה בגרסה נטולת הפן. זו פעם ראשונה בשלוש שנים בערך שאני מרוצה עד הענננים מתספורת. אחראית ליצירה: שרון, שעובדת מהבית בדיזינגוף, מעצבת שיער מנוסה ומוכשרת שלא רוקנה את ארנקי באכזריות אבל נתנה ביכולת ובכשרון.

וזו גרסת הפן, שמזכירה את 'תספורת קלי' מהניינטיז:

למתעניינות: 054-9104322

היא עושה גם כלות והפקות אופנה.

שיהיה שבוע דבש,

וצ'או, בלות.

להמשך קריאה...

נצנצו לי אוברול

אוברול פלאס פאייטים/נצנצים. איזו פנטזיה נעימה. כנראה זו הסיבה לרי-ראן שאני מבצעת מדי כמה זמן לקליפ של לסלי פייסט '1234'. פייסט לובשת בסרטון המהמם הזה שכנראה צולם בוואן שוט מטורף, אוברול פאייטים כחול וסטרפלסי שמוציא לי את העיניים בכל צפייה וגורם לי רצון עז ללקלק קצת את הצג. מעקב קצר אחרי הסטיילינג של פייסט, שיש לה שלושה שירים יפים בערך והשאר די מעפנים, העלה כי לגיברת הקנדית יש חולשה לביגודי וינטאג' וחוש מפותח ליצירת לוק אישי ועדכני ולכן הסקתי שהיא חפרה את האוברול בחנות יד שניה אי שם בקנדה, מה גם שלא מצאתי שום רסיס מידע שיסייע לי להבין מאיפה הגיע הפריט המרטיב הזה.

אז יצאתי לווינדואו שופינג אינטרנטי כדי לחפש אחד. או לפחות אחד שמזכיר אותו.

איב סאן לורן עושה פאייטים (אביב 2009)

קלאודיה שיפר עושה איב סאן לורן. ההשראה - רמזור?

גם גאגא בעניינים.

גרסת הסריג של סטלה מקארתני (יש גם ורסיה שחורה)

ג'ולייט לואיס בפיליפ לים

ובסוף מצאתי! אמנם לא בדיוק אבל הכי קרוב שראיתי. רק שאין בכחול. ASOS

וזה הימור מטורף להזמין כזה פריט מבלי למדוד אותו קודם.

פינוק אחרון: הקליפ (לחצו להגדלה):

שיהיה סופ"ש מנצנץ,

וצ'או, בלות.

להמשך קריאה...

האחיות ג'עלה

אם במקרה יש לכם מותג אופנה עם תפוצה עולמית נרחבת, שמכיל פריטי לבוש לא רעים רוב הזמן ולא ממש זולים, אבל נורא בא לכם להתקבע קצת על אפיל של אלנבי, בואכה התחנה מרכזית, אתם יכולים בהחלט לקחת דוגמא טובה מהמותג BEBE.

לא ברור מה עבר בראש של קברניטי האסטרטגיה השיווקית של המותג (שעד היום אין לי מושג אם הוא "ביבי" או "בבה") כשהם החליטו לגייס את בנות משפחת קרדשיאן המגעולות למען תעצבנה קולקציית קפסולה לקיץ הקרוב. הקומוניקט מבשר כי הקולקציה "מושפעת מהלוק הסקסי של האחיות" וזאת בהנחה כי 'סקסי' משמעו 'פרחיזם קשה מהול בנובורישיות בלתי מתונה'. לא קניתי.

מי בא לפלאקה?

קטיפה ועור. unholy matrimony לפנים.

להלן, ה"מעצבות":

שילוב של יופי פנימי עז ואלגנטיות קרירה. NOT.

המחירים להקולקציה שתנחת בסוף מאי:

מחוכים - החל מ-500 ש"ח

חצאיות החל מ- 550 ₪

שמלות החל מ-800 ₪

מכנסיים החל מ-850 ₪

תיקים החל מ- 700 ₪

חגורות החל מ- 280 ₪

אבל אם אתן שואלות אותי, עדיף לתרום את הכסף למחסה לכלבים נטושים או לקרן למחקר על סוכרת.

צ'או, בלות.

להמשך קריאה...

נו בוטוקס.

לצערי, נעוריי חלפו עברו די מזמן, מאה שנה בהערכה גסה, ולמרות שאני מנסה לתחזק נעורים פנימיים ולא להזדקן באטיטוד, אני כבר מאתרת קמטים חדשים שמתעקשים להסגיר את שנת הייצור שלי (1974, למתעניינים) . המצח כבר מעוטר בקמטי הבעה, בצידי הפה כבר התקבעו פסי החיוך ואין מנוס מלהודות סופית שהגיע הזמן להצטייד במיני תכשירי טיפוח המיועדים למתחדשות בקמטוטים.

על כן יצאתי לבדוק שתי סדרות מוצרים לעור המתבגר משני מותגי קוסמטיקה שונים, שאמנם מיועדים לגילאי ארבעים פלאס, אבל היי עוד ארבע שנים אני שם, בטח לא יזיק להתחיל לתחזק שגרת טיפוח הראויה לגיברת מתבגרת.

סדרת המוצרים הראשונה שבדקתי היא Elasto Lift מבית קרליין הישראלית, סדרה לחיזוק העור ולהשבת האלסטיות המתמקדת בלוחמה באקלים הישראלי ומיועדת לבנות 45+. מתוכה ניסיתי שלושה מוצרים: קרם עיניים משקם, מגה-סרום וקרם הלילה Over Night Lifting Cream.

הזנתי את עור פני במוצרים הנ"ל לתקופה של שלושה שבועות ואלה המסקנות:

המוצרים מצויידים במרקם עדין קטיפתי ונעים, ובניחוח קליל וכמעט בלתי מורגש ובאופן כללי תענוג לעבוד איתם. במרוצת שלושת השבועות אכן הרגשתי שהעור שלי מטופל ומושקע ומרגיש מוצק ו"מורם" יותר, אבל הקמטים נשארו איתנים. דהה. עם זאת, לא יכלתי להתעלם מהערה של חברה שלא ראתה אותי הרבה זמן: "הפנים שלך נראות ממש טוב". לצערי, כמו בכל פעם שאני מנסה מוצר של קרליין, התלוו לתקופת השימוש גם חצ'קונים בלתי רצויים באיזור הצוואר ולכן נאלצתי לנטוש את המוצרים. מעניין לדעת אם זה קורה רק לי.

מחירים (אני מקווה שהם העדכניים ביותר): 200 ש"ח, קרם יום: 195 ש"ח, קרם עיניים: 190 ש"ח

על כן עברתי לסדרה חדשה לטיפוח הוייז'ות הצעירות המיועדת אף היא למיצוק בנות הארבעים פלוס: Youth Code של לוריאל המושקת בארץ בימים אלה והמכילה שלושה מוצרים: תמצית לטיפול אינטנסיבי, קרם יום לטיפול בקמטים וקרם עיניים לטיפול בקמטים כהויות ונפיחויות באיזור העיניים.

מסקנות: קרם העינים אוחז במרקם כבד מעט ובניחוח קליל אך ברגע שמורחים אותו, הכבדות שלו נעלמת. התמצית נעימה למריחה ונטולת ריח כמעט וקרם היום מעט דביק ומדיף ניחוח כימי קל. גם הפעם, בדקתי את המוצרים לתקופה של שלושה שבועות וגם כאן, הקמטים לא דעכו והכהות שיש לי באופן קבוע מתחת לעיניים לא ממש עברה מן העולם אבל עור הפנים אכן מרגיש מוצק ומטופל יותר ונראה מבסוט באופן כללי. אותה חברה נשאלה שוב איך נראים הפנים שלי והיא החמיאה אך עדיין היתה בעד הסדרה של קרליין.

מחירי השקה (לאורך חודש מאי) לשלושת המוצרים: 129.99 ש"ח

בנוסף, בקניית מוצר אחד תקבלו 40 ש"ח הנחה על המוצר הנוסף - ויש כפל הנחות.

אני ממליצה בחום על שתי הסדרות, כיוון שלמרות שהן לא שינו באופן דרסטי את פגמי עור הפנים שלי ואין כמו ביקור עונתי אצל הקוסמטיקאית, מומלץ בכל זאת לתחזק שגרת טיפוח יומיומית ולו בכדי להעניק לעור לחות מספקת וכמה דקות של ביוטי עם עצמך בבוקר ולפני השינה.

סוד קטן: חברות הקוסמטיקה מתהדרות בנוסחאות חדשות ובמרכיבים עם שמות מפוצצים והבטחות מופלגות והאמת היא שהחומרים האלה אכן מצויים בתכשירים, אך בשל סכנת תביעות המרחפת תמידית מעל לראשן של החברות, כמות המרכיבים המשפרים לכאורה שמוחדרת למוצרים היא קטנה ביותר ולכן האפקטיביות שלהם תמיד מוטלת בספק.

קמטים לא נעלמים או מתכווצים בעזרת קרמים אבל כשמזינים את הפנים הם בהחלט פחות בולטים, לכן חשוב לתחזק שגרת טיפוח של יום ולילה, להגן על עור הפנים עם מסנן קרינה, לשתות הרבה מים ובעיקר להקפיד שהבפנוכו לא יזדקן.

אז יאללה, לחזק את הביוטי,

וצ'או, בלות.

להמשך קריאה...