TOUS מאוד

טוב זה עומד להיות פוסט די צפוי - שוב TOUS משחררים קולקציה חדשה ושוב אני מבקרת בחנות בדיזנגוף סנטר, צופה בה וחוזרת מעולפת כדי לספר. נשמע משעמם? ברור שלא! כי TOUS אינם משעממים לעולם!
והפעם, עוד קונספט שרק התיאור שלו מצית את דמיוני ומריץ אותי לארוז מזוודה - קולקציית סתיו/חורף ושמה MIAMI. אני כה קלה להשגה כשאני מסונוורת מקונספטים שיכולים למלא מחברת של אסוציאציות.

הסיבה הנוספת שאני גרופי רוטטת של TOUS היא שמדובר במותג תכשיטי יוקרה לכל דבר אבל אחד כזה שגורם למותגי תכשיטי היוקרה האחרים להיראות לפתע סופר-סחים - העיצובים תמיד מגיעים עם קריצה, עם טוויסט, עם משהו שגורם לזו שעונדת אותו להרגיש שגם היא מקורית וקצת לא שגרתית.

להמשך קריאה...

הקולקציות באות - TWENTYFOURSEVEN

אז כן, קולקציית החורף של Twentyfourseven הגיעה מזמן אבל רק עכשיו אני כותבת עליה. ולמה? ראשית, בשל הגעתו המאוחרת של הקור ושנית, כי בחודש האחרון הייתי טרודה בעיקר בבריאותה של משפחתי הקרובה מאוד - אבא שלי עבר ניתוח לא פשוט שב'זכותו' יצא לי בעיקר להכיר את הנוף של הדרך בין הצפון הישן של תל אביב למדיקל סנטר בהרצליה פיתוח ובמקביל, אח שלי החליט שזה בדיוק הזמן לפתח דלקת חביבה בתוספתן ולהשתרע גם הוא על שולחן הניתוחים, כך שכתיבת פוסטים לא היתה בראש מעייני ובעיקר לא היה לי זמן בשעון ופנאי בראש להתפנות לכך. אבל עכשיו, כשאח שלי החלים ואבא שלי מתאושש אבל בבית, זה בדיוק הזמן לרשום בנחת את רשמיי מפרזנטציית Twentyfourseven לחורף 2014.

כידוע, המותג שהינו האח הקטן של רנואר, מיועד לעלמות צעירות (ודי רזות למען האמת) וייתכן שאם אתן מאובנים פרה היסטוריים כמוני, אולי לא שקלתן אפילו להיכנס לחנות המותג, אבל בדיוק בשל כך אני פה - ללקט עבורכן את הפריטים שגם קשישות עמוסות שנים כמונו יכולות ללבוש מבלי להסתכן בלוק הומאז'י לנסיכת בת-מיצווש או תיכוניסטית שחצ'קון בודד עלול להדיחה מתואר מלכת הכיתה. 

לשמחת כולנו, עד שהתפניתי לכתוב את הפוסט, הפריטים שאתן עומדות לראות כבר נמכרים בסייל ולכן המחירים שתראו הם אלה המופחתים. בהגהת הפוסט שמתי לב שהנחתי כאן פריטים בכחול ושחור-לבן וזה כי שאר הפריטים הוורדרדים ומצובעי המנטה פשוט לא מסתדרים לי עם מזג האוויר. בחורף אני אוהבת קצת יותר דרמה ועם ורוד בייבי די קשה להשיגה:

249.9 ₪

להמשך קריאה...

הקולקציות באות - הוניגמן סתיו/חורף 2014

עונת הפרזנטציות בעיצומה ובמהלכה ביקרתי ועוד אבקר בחשיפן של קולקציות הסתיו-חורף שמכינים לנו המותגים הכעניים והלועזים לעונות שאמורות היו כבר להתחיל. ובכן, זמון זומנתי לבית הוניגמן בדרום העיר, נישנשתי קישונים ומיני מאפים וצפיתי במעצבות הבית של המותג אשר הציגו מבחר מייצג של פריטי הקולקצייה. זו אינה הפעם הראשונה בה אני נוכחת בפרזנטציה בהוניגמן ובכל זאת, מעולם לא הצלחתי לאפיין ולהגדיר באופן המדויק ביותר את רוח המותג. תמיד היה נדמה לי שבהוניגמן מתקשים להגדיר את קהל היעד שלהם  וגם הפעם יצאתי עם אותה תחושה, אך בשונה מהפעמים הקודמות, לאחר הפרזנטציה האחרונה ובעודני מעלעלת בתמונות הפריטים הבנתי- הבגדים של הוניגמן הם... סחים. ממש כך. זה לא רע בהכרח, זה פשוט סחי. וזה אפילו די בסדר, יש לא מעט משרות שדורשות לוק סחי, אירועים שהשמרנות יפה להם ולמעשה, רוב הפריטים כה שמרניים שניתן יהיה בנקל לשלב אותם עם פריטים תעוזניים יותר או איפור משמעותי ולקבל לוק מלא ניגודיות ומכאן הדרך לאפיל של מנהלת מותג על סערת הורמונים, קצרה ביותר. 

עם זאת, מצאתי לא מעט פריטים שהשיק לצידם ולכן לא מיהרתי להשתעמם.

אז בואו נצא לסקירה תמונתית מייצגת של הפרטים הסחים פחות ויותר:

סחים יותר:

 169.99 ₪

להמשך קריאה...

גילגולה של גלי

בילדותי, נשלחתי מדי קיץ לקייטנת פנימיה לילדי עובדי בתי זיקוק באשדוד וחיפה, עשרה ימים של שוקו, לחמנייה, בריכה, הימנונים קבוצתיים וילדים מהצפון, הדרום וגיאורגיה הרחוקה. ביום הראשון של הקייטנה קיבלנו חולצה עם לוגו של בתי זיקוק, כובע פטרייה עם לוגו של בתי זיקוק וזוג נעלי ספורט של גלי, איתן הייתי תקועה לאורך כל השנה. כבר אז הן נראו לי די מבאסות, אבל כל הילדים נעלו גלי בבית הספר היסודי אז לא כזה שינה לי - עד שהגעתי לחטיבת הביניים שאיחדה בין  ילדי בית ספר ויצמן הפושטים ממרכז העיר (ואני בתוכם) לילדי בית הספר שפרינצק מצפון העיר, צאצאיהם של הדוקטורים והפרופסורים ממכון ויצמן אשר התהדרו בסניקרס מעוצבות של נייקי ואדידס - ואז ממשהתבאסתי על הגלי שלי, שהיו לבנות, מגושמות עם מוחטה ירוקה כזריקת צבע באחורי הנעל בעוד הסניקרס של נייקי ואדידס היו מעוטרות בגווני פסטל ובבדים רכים. למזלי, הדודים מאמריקה הגיעו לביקור באותה שנה ואני זכיתי בזוג ריבוק אפופות דאווין.

להמשך קריאה...

הוניג-מה?

עונת הפרזנטציות בשיאה, אך לצערי זהו גם מדד הלחץ שיש לי בימים אלה בעסק המתפתח שלי, ולכן אני נאלצת להבריז קשות ורבות לאירועי יח"צ חביבים, אך לפעמים מתפנה לי שעה (או שאני מפנה בכוח) שבה אני חומקת מהלו"ז כדי לצפות בקולקציות דנדשות, כמו זו של הוניגמן למשל, ששיחררו זה עתה עוד קולקציית סתיו/חורף לנשים וגברים.

בעת הפרזנטציה, הציגו מעצבי הרשת את הקולקציות הנשיות והגבריות בזו אחר זו ולאורך הצגתה של הקולקציה הנשית, שמתי לב שאמנם אין לי מילה רעה אחת להגיד על מה שראיתי, אבל משהו הרגיש לי לא בסדר - לא הבנתי את הקולקצייה, או יותר נכון, את מי שאמורה ללבוש אותה.

כמי שעוסקת בפירסום, תהיתי גם הפעם - מה היה הבריף שעל פיו עבדו מעצבי הוניגמן? (באתר הזה יש הגדרה מצוינת של מהו בריף קריאיטיבי) כי כשעוסקים בקריאייטיב, בין אם מדובר בביסוס קולקציית אופנה, אקססוריז ואפילו סירי בישול, או כתיבת סדרת טלויזיה, או הקמת חנות פרחים לצורך העניין, חייבים לעבוד ע"פ קונספט מהודק, קהל יעד מוגדר ועוד כמה כללים נוקשים שבלעדיהם אמנם אפשר לבנות בניין עם מרפסות נורא יפות, אבל עם שלד ממש רעוע.  

לכן שאלתי את אחת ממעצבות הבית - "למי מיועדת הקולקציה?" ולצערי, קיבלתי את התשובה שאיששה את חששותיי: "לכולן". אבל אין דבר כזה 'כולן', יש המון סוגים של בחורות, ואותן בחורות צריכות להבין למי מהן מיועד המותג שמזמין אותן למדוד ולקנות את מוצריו.  אם תשאלו אותי, הקולקצייה מיועדת בעיקר לנשים בין הגילאים 35-55 שעובדות במשרד ושצריכות בגדים נוחים וקז'ואלים עם נגיעות טרנדיות ואיפוק מסוים, כי זה באמת מה שמאפיין לדעתי את הקולקציה הזו.

וכל מה שכתבתי, לא אומר שאי אפשר למצוא בהוניגמן פריטים יפים ולבישים שהגזרות שלהם יהיו עדכניות גם בחורף של שנה הבאה:

399.99 ₪

799.99 ₪

499.99 ₪

219.99 ₪

329.99 ₪

220 ₪

מן הקטלוג:

ובגזרה הגברית? דווקא שאפו! הקולקצייה מספקת מגוון נאה של פריטים שאמנם אין חדש תחת השמש בעיצובים שלהם, אבל הם סטרייטים למשעי, בדיוק כמו שבויפרנדים אוהבים.

לייקוש להוניגמן כאן

אתר: כאן

התפללו לגשם, כי נמאס לי שחם לי,

וצ'או, בלות.

להמשך קריאה...

נעלי שלכת - קליגולה

איזה וויקאנד של נעליים סידרתי לכן. והפעם, קולקציית החורף של חברת הנעליים הישראלית 'קליגולה' הותיקה (נוסדה ב-1981) שמאופיינת בעיני בפשטות מסוימת שמלווה בטוויסט מעניין. התלהבתי רבות ממיני דגמים בביקורי בסניף העזראיליקי ולכן זמן לא רב לאחר מכן פקדתי את סניף דיזינגוף בכדי לקטוף לי דגם במתנה, אותו סימנתי אי שם בפרזנטציה. איי אם סו פאקינ לאקי (טפו, חמסה, שום, בצל כמובן. חוץ מה'טפו' תודו שזה שם לא רע לתכנית בישול ים תיכונית).

ואלה ממצאי לעונה זו (שוב, מתנצלת על רשימת המחירים החלקית)

גררררג'ס.

להמשך קריאה...

חורף יוניק

בשבוע שעבר הושקה רשמית קולקציית החורף של נעלי B unique  ומכיוון שבחורף שעבר יצא לי להתיידד עם זוג מוצלח ביותר מבית המותג שחרשתי עליהם כאיכר בשדה חיטה, הייתי סקרנית לבדוק מה נשתנה.

ובכן, מעט מאכזב. היה נדמה לי שבחורף שעבר היהי מבחר גדול יותר של דגמים שאינם מגפיים ושגם המחירים היו יותר נוחים (יש מצב שאני טועה). אבל אל תבינו אותי לא נכון, זה לא שלא יצאתי משם מצויידת בוויש ליסט הגון ושאפו על מבחר המגפיים הענף.

והרי רשימת קאופמן:

649 ש"ח

להמשך קריאה...

פשוט נהדרות.

בשבוע שעבר חשפו עינב והדס צוקר, האחיות לבית 'רוס אובטה' את קולקציית החורף האורבנית שלהן במלון ארט+ המיוחדג' ברחוב בן יהודה.

בתור מישהי שעושה שימוש במילים גם כשהיא ישנה, אני מודה שנותרתי ללא כמה מהן.

בנות רוס אובטה הן כמעט היחידות שראיתי בארץ שאפשר להגדיר את הפריטים שלהן כיצירות אמנות לכל דבר החל מהבחירה בבדים דרך הגזרות המיוחדות ובעיקר בגלל החשיבה היצירתית שמושפרצת מכל פריט ופריט. אבל שלא כמו בגדים 'אמנותיים' שנתקלתי בהם לאורך שנות התעסקותי באופנה מקומית, היצירות של רוס אובטה הן שמישות וקז'ואליות לכל יום ושעה בשבוע ומעניקות סיבה מאוד משכנעת לצאת קצת מזארה ולהצפין לכיוון החנות בדיזינגוף 155.

הפריטים שלעולם אינם חפים מטיפול מיוחד, תפנית או הפתעה נעימה נושבים לכיוון הגברי כביכול, אבל מצליחים לשקף נשיות שלא משתמעת לשתי פנים כשהם מלווים בהדפסים מקוריים ומעט קוביסטים, שילובי בדים לא קונבנציונלים (כצמר ומשי) והפיכת בד הפוליאסטר בעל התדמית השלילית למוצר נחשק וסופר מעוצב. הגזרות אמנם שמרניות אבל מצליחות בכל זאת להכיל את אותה חושניות שכולנו שואפות להגיע אליה גם ללא מחשופים.

ניסיתי לחכות שכולם ילכו ולחמוס לעצמי את הכל. לא הלך.

שמלת הערפל הקסומה.

הן עושות גם ג'ינסים, המנוולות

שמלה פייבוריטית ביותר.

הקטלוג צולם בניו יורק ע"י ג'ונתן וייטרס, צלם צעיר ואוונגרדי שע"פ הקומוניקט, מערב בעבודותיו אופנה ואמנות וגם עובד דרך "אימון משחק" עם הדוגמניות שהוא מצלם, אבל אם תשאלו אותי, אם הקטלוג היה מצולם גם בארץ בסטודיו בדרום תל אביב, לא הייתי חשה בהבדל. על אף השנים הרבות בהן ביליתי בללמוד אמנות ועיצוב, אני עדיין לא מבינה מה השוס פה והיכן חבוי לו האוונגרד המדובר.

צבעוניות חורפית בלתי מדכאת

הדפס קוביסטי שגם פיקאסו היה אוהב

מחירים:

טופים ג'רסי: 249-499 ש"ח

טופים משי: 549-899 ש"ח

שמלות ג'רסי: 449-649 ש"ח

שמלות משי: 649-1199 ש"ח

מכנסיים: 499-799 ש"ח

טייטסים: 299 ש"ח

חצאיות: 499-549 ש"ח

ז'קטים ועליוניות: 599-1199 ש"ח

חנויות: דיזינגוף 155 תל אביב

אוסישקין 48 רמת השרון

שיהיה חורף מתוק

וצ'או, בלות.

להמשך קריאה...

בואי גלי

הוזמנתי לפרזנטציית החורף של נעלי גלי. בינינו, לא מי יודע מה ששתי להגיע אבל אמרתי יאללה, נעשה ברקפסט עם מכרותיי מן התעשייה, נתמנגל ונעוף.

וכמו שאני הכי אוהבת - יצאתי מופתעת לטובה.

פגשתי נעליים שימושיות, נאות ביותר ולא יקרות בכלל, שיוכלו לשמש כפתרון לא רע למי שתרה אחר הנעלה לשעות הקז'ואל של היום. אז נכון, לא בעבעתי על הרצפה בהתלהבות ממכלול הקולקציה, אבל היו שם כמה דגמים בהחלט שווים. נכון שהם לא הכי מקוריים, אבל מצד שני,ב'גלי' לא מתיימרים להביא את בשורת ההנעלה החדשה ליקום.

למשל:

תעצרו אותי. יש לי מספיק נמרים בארון.

מסתמן כי המגפונים הנ"ל יהיו בקרוב שלי.

לא למעוטות הגובה

גמר חתימה טובה (whatever that means)

וצ'או, בלות.

להמשך קריאה...

תל אביב פרנקפורט

הבוקר השיקה מעצבת האופנה הותיקה דורין פרנקפורט את 'כחל', קולקציית החורף שלה לקור של 2011 בחדר היוגה שבסטודיו שלה ברחוב שוקן. הקולקצייה לא הוצגה הפעם על פיגורתם של קולבונים אלא על סטנדים שניצבו ברחבי החדר, שעליהם הסבירה פרנקפורט באופן אישי ומלא חביבות קרירה כמו שרק היא יודעת, ולקינוח הושבו אורחי הפרזנטציה לצפות במצגת מינימליסטית ויפהפיה של תמונות הקטלוג אשר צילמן מיקי קרצמן.

הקולקציה, המחולקת לשלושה סגמנטים עיקריים: 'דורין פרנקפורט סטודיו' (לנשות קריירה), 'silver label' האמביוולנטית מבחינה מגדרית ו-DF הקז'ואלית, שואבת את השראתה מקבוצת איקונות תרבותיות מראשית ימיה של תל אביב כציירים ראובן רובין, יוסף זריצקי וציונה תג'ר ובתוכם ברוך אגדתי, 'הסלבריטי הישראלי הראשון' כפי שמכנה אותו פרנקפורט, שהיה צייר, רקדן וקולנוען אקסצנטרי שמעולם למעשה, לא קיבל הכרה ולא נכנס לפנתיאון האמנותי ההיסטורי של העיר כאמן רב תחומי בעל השפעה.

בהתאם, צולמו עבור קטלוג הקולקצייה חבריה הקרובים של המעצבת שחלקם הינם אושיות מקומיות של תרבות וסטייל וחלקם קרובי משפחה ועובדי החברה.

ברוך אגדתי

בפעם שעברה שצפיתי בקולקצייה של פרנקפורט, מעט אהבתי והרבה הצ'תעממתי, אך כנראה שהתבגרתי מאז (לא כנראה, בטוח. מחר יש לי יום הולדת) כי הפעם החלטתי להתייחס לקולקציה כ'מתעתעת' - כל הפריטים ללא יוצא מן הכלל עשויים לעילא והאיכות זועקת מהם השמימה אך כל פשניסטה מתחת לגיל שלושים לא תבין על מה המהומה. מצד אחד, פרנקפורט מצליחה להתרחק שנות אור מטרנדים עכשווים ועושה זאת בחוכמה, בבגרות ובמקוריות שתתקבל בברכה גם מעבר לים אך מצד שני הופתעתי להיתקל בפריטים שזרקו אותי היישר לניינטיז- and not in a good way. מצד שלישי, כאשר צפיתי במצגת הקטלוג אשר סוגנן בידי מעיין גולדמן הסטייליסטית העסוקה והמוכשרת (מאוד) הבנתי שגם מה שפחות אהבתי, נראה לפתע עדכני, אופנתי ומאוד רלוונטי. מסקנה: אלוהים נמצא באקססוריז.

גוד בלס דה סטיילינג. צפו:

שמלת קטיפה בהשראת אבקת הכחל (ה'אייליינר של פעם) בו נהג אגדתי לקשט את עיניו. זועזעתי על הקולב, יצא לי "וואו" בצפייה במצגת.

בתמונה: אודליה ארנולד, מעצבת אופנה (טרי פויזן) והאסיסטנטית של דורין

פרנקפורט בשמלה עם צווארון א-סימטרי

שמלת קטיפה צרובה

בתמונה: רויטל טווג'ה, דוגמנית מדידות וסטודנטית לחינוך מיוחד

לגבר שיעיז ללבוש ורוד (אני בעד)

בתמונה: ליעם פרנקפורט (אח של), מפיק

אמביוולנטיות מגדרית. רק אל תריבו על הסוודר.

בתמונה: אביה בן דוד, עיתונאית ותסריטאית

טרנדי בלי להיצמד לטרנד

בתמונה: נמרוד פלד, במאי, מאפר והאיש מאחורי Hybrid Lava

עוד מהקטלוג:

התכשיטים ההורסים הם של עדנה פרנקפורט (אחות של) והם נמכרים בחנויות של דורין.

די שיגיע כבר החורף. מספיק.

צ'או, בלות.

להמשך קריאה...

הקולקציות באות - קסטרו

את השבוע הזה פתחתי השכם בבוקר בתצוגת האופנה של קסטרו שכרגיל נערכה בהאנגר 11. נדמה כי משנה לשנה, יותר צפוף שם בפואייה של התצוגה וכמעט בלתי אפשרי כבר להשיג נשנוש בוקר או כוס שמפיין לחיזוק השרעפים. מצד שני, יפה לקסטרו לאגוד מבחר כה נאה של סלבים, עיתונאים, פליטי ריאלטי ואנשים שלא עושים כלום חוץ מלהיות מפורסמים ולגרום להם להשקיע בגרדרובתם לכבוד המאורע. אותי אישית הם מאוד משעממים ולכן נדבקתי לקלבה והתנדבתי להיות נושאת הכלים שלה ולהחזיק לה את המיץ תפוזים והקלאץ' בעודה מצלמת רשמים.

התצוגה היתה כתמיד מושקעת, מתוזמרת וסופר מקצועית. קסטרו הם היחידים בארץ שיודעים להרים תצוגת אופנה ראויה וחסרת דופי בכל הנוגע לפן ההפקתי וכיוון שאני מגיעה לתצוגות שלהם כבר שלוש שנים בערך אני מסיקה שזה לא במקרה וכבר מורגלת להתרשם מהאחריות האופנתית ומהרצינות שבה הם ניגשים למלאכת הרכבת התצוגה.

על המסלול: נדמה, כי הקונספט החורפי של קסטרו הוא ' שיהיה לכם נוח אבל גם יפה'. צעדו להם על המסלול מבחר לא פעוט של פריטים דמויי עור לגברים ונשים שמשתדלים להתרחק מהדימוי המחוספס ומנסים לתרגם את החומר לכדי גזרות מעודנות ומודרניות ולעיתים קצת תיאטרליות. רוב הזמן, הם גם מצליחים. לצידם הידסו פריטים רומנטיים שקורצים לשנות הארבעים, הרבה שחור, הרבה קאמל, גוונים מונוכרומטיים ובעיקר פרקטיות הנושבת מן הפריטים. ואני בעד פרקטיות כשזה מגיע למותגי ריטייל. אחרי הכל, כולנו מחפשים מה ללבוש לעבודה, מה ללבוש לפגישה, מה ללבוש לסרט ומה לקפה עם חברות ונדמה שבקסטרו הפנימו את זה כבר מזמן.

פינת הטרוניה: מה שהקשה עלי להתייחס לפריטים הזכריים הוא שגברירי התצוגה עוטרו בסטיילינג כה הומואי שאפילו חברי הגאים ביותר אינם משמישים אותו ביומיום.

וכך, מצאתי עצמי מסננת בפולניות רמה "אבל למה הם לבושים כזה הומואי?" הסטרייט היחיד שהיה בתצוגה וישב לידי, הסכים.

שתפו אותי במחשבותיכן:

תיאטרלי

אך מגיע גם בגזרות טרנדיות

באייטיז היינו אומרים על זה "המכנסיים ברוגז עם הנעליים"

קצת הומואי.

back to black

פרקטיות חורפית

מסתמנים: מכנסיים מצויינים.

מן הקטלוג:

גל גדות עושה אמיליה איירהרט

סטיילינג גברי, ת'נק גוד.

גם יפה, גם נוח, גם צמא לאיבזור

החורף, במכללת תל חי.

תרומתי הגרדרובית ליום זה:

שמלה+חגורה+תיק+כובע: בנגקוק

משקפייש: וינטאג' דיור

סנדלימים: הונג קונג, שקיבלתי מאחות של נועם

אני והקלבה ישבנו בצוותא (חמושות בסיכות כובע)

למה עדיין חם לי.... אה אופס,עדיין קיץ.

צ'או, בלות.

להמשך קריאה...