פוסט מלבושים - לילה בקניון

הוזמנה הגיברת להשקתו של סניף 'רנואר' בארנה. השוס - זוהי חנות ראשונה של רנואר המאכלסת מחלקת נשים פלאס גברים בכפיפה אחת. סיבה למסיבה או לא? מיטב סלג'ים הצטופפו והתנדבו לכל פוטו אופ אופציונלי, אך אני, שנוכחותם ועצם הווייתם הם לא אחר מאשר פיהוק בריא, הצמדתי אלי את ה-BFF יפית ההורסנית ויצאנו למסע כיבוש הבר. לאחר כמה (וכמה) קפיריניות נאותנו אף להנציח את עצמנו. ראו ראו:

האחיות לבית אוסקה עושות את ארנה. יפית כהרגלה, נראית כאילו גזרו אותה ממגזין.

איזה מעצבנת אני - דווקא בתמונה של הטוטאל לוק עצמתי עיניים. נו,, לפחות האייליינר קיבל ניראות.

שמלה: יד שניה, לא זוכרת מאיזו חנות

עגילים: חנות זולה זולה, מול מגדל המאה בארלוזרוב (סמוך לחנות האלכוהול)

נעליים: ניין ווסט

לא השמנתי, למחרת קיבלתי. הכי נפיחות קדם וסתית.

הסלב הכי שווה בסביבה - ליטל סמדג'ה! והבחור האלמוני שלצידה:

"אלכס, תנצל את ההזדמנות, לא כל יום בחורה אדמונית שכזו באה להצטלם איתך" כך, במקור.

שיהיה סופ"ש דבש

וצ'או בלות.

להמשך קריאה...

איכס.

לקראת פתיחתו המחודש של קניון ארנה בהרצליה, שחרר משרד הפרסום זרמון גולדמן קמפיין פרסומי תחת הכותרת ARENA LOVES FASHION המלווה בסדרת צילומים המהווים מחווה לצילומי אופנה קאנוניים מכל הזמנים אשר צילמו מבחר מצלמי האופנה המובילים בארץ- רון קדמי, דודי חסון, עידו איז'ק, יניב אדרי, יריב פיין וגיא כושי.

התוצאה - גועל נפש:

ראשית, בעיני "מחווה" הוא סוג של "לעשות כמו" ואני לא מבינה למה צריך 'לעשות כמו' צילומי אופנה גדולים באמצעות עוד צילום שמתחקה אחריהם ולא בדרך קצת יותר מקורית. הרי תקציב ברור שיש, רק שתקציב הוא לא ערובה למעוף, דמיון ומקוריות שתעשיית האופנה בארץ מסרבת לאמץ בחום.

מפתיע אותי מאוד שהצלמים הנ"ל, שבד"כ מנפקים צילומים מעולים משלהם, נגררו אחר הרעיון הדבילי הזה.

שנית, לא ברור לי למה כל מה שקשור לאימאג'רי של אופנה בארץ חייב להיות דקדנטי, הומו אירוטי, נטול רגש ובינינו, די דוחה למראה. גם אופנה אין בכרזות האלה ועל זה בדיוק בנה סשה ברון כהן את הדמות של ברונו והוא ממש לא הגזים.

כן, סקס מוכר. אבל למי? קניון ארנה הוא לא בדיוק מועדון הדאנג'ן או ה'זיזי' בכל הנוגע לקהל היעד שמגיע אליו. אז סבבה שמיצבתם אותו כקניון אופנה, אבל מי שיבקר בו בסופו של דבר הן נערות תיכון, אמהות עם ילדים שבורחות למזגן ומשפחות מהצפון שבאות לעשות יום כיף במרכז. מעניין להם ת'תחת כל הדקדנס הזה וגם לי למען האמת. אמרתם אופנה? תראו אופנה, אל תראו לי כוס ציצי חריץ אשכים.

אבל לא, תעשיות הפרסום והאופנה המקומיות כה נהנות לרחרח את הנאדים של עצמן שהן שוכחות שיש בפאתי הממלכה המעופשת גם עם, שצמא לאסתטיקה וקונספט טוב (לא כולם מטומטמים יו נואו) ושיש דרכים יותר אינטליגנטיות להבהיר לו שהנה, קניון אופנה נפתח בקרוב. איפה הפאן? איפה היופי? איפה הריגוש?

אז נכון, חלק מצילומי האופנה הזכורים ביותר במאה שעברה הם אכן מושפרצי סקס, דקדנטים ואין יור פייס, אבל לא כולם. ויסלחו לי חבריי הגאים, אני לא הומופובית ולא מזיז לי אם מישהו הוא הומו, ערבי, אוזבקי, אסקימוסי או חייזר, אבל פה בארץ מי שקובע הם בד"כ גייז שמכוונים לגייז ולא לנשים, שהן הצרכניות העיקריות של אופנה, מה לעשות.

וכך שוטפים אותנו בדימויים שאין לנו מה לעשות איתם חוץ מלהרגיש שגם הפעם, לא ממש כיוונו אלינו, כי אם לשכן מהדירה מעל שדלוק על השכן ממול.

הנה למשל, אסופה נאה של צילומי אופנה איקוניים מכל הזמנים. ככה, כן מצלמים אופנה.

צ'או, בלות.

להמשך קריאה...