גם אני אימצתי חיה - צוציק שלנו

הפוסט הזה הוא חלק מפרויקט הבלוגרים 'גם אני אימצתי חיה' שיזמו הבלוגריות מישל עדן  ולובה שרגא, אחת הנשים היותר קדושות שאני מכירה, בטח כשזה מגיע לאהבת והצלת חיות מחמד. אני שמחה וגאה לקחת חלק בפרויקט  ולשתף אתכם באהבה הענקית שזכיתי לה, באופן מאוד לא מתוכנן.

לפני כשלוש שנים וחצי, יומיים לפני יום הולדתי ה-34, יצאנו אני ונועם בן זוגי לסיבוב ערב רגלי עם הגולדנית שלנו סנופי (שאותה אימצנו מבית שלא רצה אותה). הגענו לצומת הרחובות יהושע בן-נון ובזל והתכוונו לפנות ימינה בבן-נון לכיוון הבית כשלפתע סנופי משכה אותנו לכיוון רחוב בזל. זרמנו איתה וכמה צעדים לאחר מכן, ליד קבוצת פחים, עמדו בחור ובחורה עם גור חתולים קטנטן ביד. הם עצרו אותנו ושאלו אם אנחנו מעוניינים לאמץ חתול, כי להם יש כבר כמה בבית. האמת? חשבנו על זה פה ושם בשנה האחרונה אבל לא ממש הגענו להחלטה.

ביקשתי מהם להחזיק אותו וברגע שזה קרה - לא יכלתי להניח אותו.  נועם אמר "יש לך יום הולדת בעוד יומיים, תחליטי אם זו המתנה שאת רוצה לקבל". הזוג שמצא אותו הציע לנו - "קחו אותו לכמה ימים ואם לא תסתדרו, דברו איתנו ואנחנו ניקח אותו".

מיותר לציין שזה פשוט לא קרה. התאהבנו.

ככה הוא הגיע אלינו, קטן, רזה ומטונף:

והיום, הוא משוכנע שהוא קיסר, או לפחות נסיך. אפשר להבין למה:

והוא מאוהב בסנופי אחותו הגדולה

יש לו חיבה לנעליים, בגדים אחרי כביסה, טונה, ולעיסת ניילונים. וגם קצת אלינו:

תחביבים: שינה עמוקה על הממיר של הוט, התכרבלות עם סנופי, לגעור במדפסת ולצוד ג'וקים.

מעולם לא הי לי חתול לפני כן ותמיד אהבתי חתולים, אבל לא הייתי מטורפת עליהם כמו היום. מאז שצוציק אצלנו, אני גם דואגת לחתולי הצ'כונה. אני תמיד מצויידת באוכל לחתולי רחוב (כמעט בכל חנות לצרכי חיות מוכרים שק די גדול של אוכל לחתולי רחוב ב-30 ש"ח) ומאכילה אותם יום יום.


אם יש לכם התלבטות קלה, אם לאמץ חיית מחמד פשוט לכו על זה. מצפות לכם לפחות 15 שנים של אהבה ללא תנאים, וע"פ מחקרים - לחץ דם נמוך יותר..


יום מעולה
ומיאו, בלות.