בילדותי, נשלחתי מדי קיץ לקייטנת פנימיה לילדי עובדי בתי זיקוק באשדוד וחיפה, עשרה ימים של שוקו, לחמנייה, בריכה, הימנונים קבוצתיים וילדים מהצפון, הדרום וגיאורגיה הרחוקה. ביום הראשון של הקייטנה קיבלנו חולצה עם לוגו של בתי זיקוק, כובע פטרייה עם לוגו של בתי זיקוק וזוג נעלי ספורט של גלי, איתן הייתי תקועה לאורך כל השנה. כבר אז הן נראו לי די מבאסות, אבל כל הילדים נעלו גלי בבית הספר היסודי אז לא כזה שינה לי - עד שהגעתי לחטיבת הביניים שאיחדה בין ילדי בית ספר ויצמן הפושטים ממרכז העיר (ואני בתוכם) לילדי בית הספר שפרינצק מצפון העיר, צאצאיהם של הדוקטורים והפרופסורים ממכון ויצמן אשר התהדרו בסניקרס מעוצבות של נייקי ואדידס - ואז ממשהתבאסתי על הגלי שלי, שהיו לבנות, מגושמות עם מוחטה ירוקה כזריקת צבע באחורי הנעל בעוד הסניקרס של נייקי ואדידס היו מעוטרות בגווני פסטל ובבדים רכים. למזלי, הדודים מאמריקה הגיעו לביקור באותה שנה ואני זכיתי בזוג ריבוק אפופות דאווין.
