אם זו לא פעם ראשונה שנחתתן בבלוג הזה, ודאי שמתן לב שאני לא נוטה לאזכר סלביות לוקאליות או כאלה מן הנכר. אני כמעט אף פעם לא מתרשמת מסלביות שמגזינים מתעלפים עליהן, אני לא גולשת באתרי רכילות כי ממש לא מעניין אותי מה קורה עם אף אחת מהן (היחידה שאי פעם עקבתי אחריה היתה איימי ווינהאוס, כי היא פשוט נגעה לליבי ועניין אותי מה עובר עליה) ואני בטח לא מעריצה אף אחת מהן וגם לא מי יודע מה רוטטת מהסטיילינג שלהן, כי לאף אחת כמעט אין באמת טעם או סגנון אישי ובינינו, גם עורכות האופנה של המגזינים הגדולים שנחשבות לאורים ותומים ולמובילות חזית האופנה העולמית, נראות תמיד כמו תוצר של שת"פ בין מעצבי אופנה ומזריקי בוטוקס. ההנאה היחידה שאני שואבת מסלביות, היא להעלות אותן לניידת של משטרת האופנה שאני כותבת מדי שבוע באתר של ערוץ E הישראלי. ואני עושה את זה בעדינות יחסית.
אבל יש יוצאות מן הכלל. אל אחת מהן, לא בדיוק סלבית מן המניין, אבל ללא ספק אייקונית אופנה מדוברת, התוודעתי לא נורא מזמן בעת עלעול בכתבה על נשות מנהיגי העולם הערבי, ולשם שינוי נפל לי הלפ מהירכיים. מדובר בשייחה מוזה (Sheikha Mozah) או בשמה המלא - שייחה מוזה בינת נאסר אל-מיסנד, אשת האמיר של קטאר שאמנם משמשת כאשתו השנייה מתוך שלוש, המכוסה היטב, וצנועת לבוש אך רחוקה מלהיות אשת שייח קטנה ועטויית שחורים, בהיותה פעילה חברתית, יזמית ואשת עסקים שאוחזת כאמור, בשיק על זמני שאני הופכת חלושת ברכיים אל מולו.
ברגע שנתקלתי בתמונות של שייחה מוזה, והיה קשה לי לסגור חזרה את הלסת, הבנתי שבעיני היא האישה הכי אלגנטית בעולם. היא יפה, תמירה ואצילית, היא מקפידה לעטות בגדי מעצבים (והמון גוטייה) שבכולם מתקבלת התחושה שהיא עצמה שימשה כמוזה לעיצוב הקולקצייה כולה, היא חובבת מושבעת של קוטור וכנראה המנוע מאחורי רכישת בית האופנה ולנטינו וחברת מוצרי הלגז'רי מעור הצרפתית Le Tanneur אשר שייכים רשמית למשפחת בית המלוכה הקטארית.
ומה כל כך מיוחד בגיברת מוזה, חוץ מהאאוטפיטים המרטיטים והקלאסה הנושבת מכל פריט קוטורי שהיא עוטה? הדרך שבה היא מצייתת לחוקי צניעות נוקשים אבל נותרת אפופת גלאם למכביר. אני רחוקה שנות אור מצניעות באורח חיי ובהלך הרוח שלי, אבל יש משהו באיברים מכוסים יחסית שהוא 'סודי', כזה שמרמז על סילואטה אבל משאיר פתח ל'ניחוש' ובעיני, כשעושים 'סודי' כמו שצריך,הוא יוצא סופר סקסי.
ולא, אני ממש לא מתכוונת לאולפנה-שיק או גבעות-סטייל, שזו התגלמות חוסר הנשיות בעיני.
אני מתכוונת לזה:
.jpg)
אבל יש יוצאות מן הכלל. אל אחת מהן, לא בדיוק סלבית מן המניין, אבל ללא ספק אייקונית אופנה מדוברת, התוודעתי לא נורא מזמן בעת עלעול בכתבה על נשות מנהיגי העולם הערבי, ולשם שינוי נפל לי הלפ מהירכיים. מדובר בשייחה מוזה (Sheikha Mozah) או בשמה המלא - שייחה מוזה בינת נאסר אל-מיסנד, אשת האמיר של קטאר שאמנם משמשת כאשתו השנייה מתוך שלוש, המכוסה היטב, וצנועת לבוש אך רחוקה מלהיות אשת שייח קטנה ועטויית שחורים, בהיותה פעילה חברתית, יזמית ואשת עסקים שאוחזת כאמור, בשיק על זמני שאני הופכת חלושת ברכיים אל מולו.
ברגע שנתקלתי בתמונות של שייחה מוזה, והיה קשה לי לסגור חזרה את הלסת, הבנתי שבעיני היא האישה הכי אלגנטית בעולם. היא יפה, תמירה ואצילית, היא מקפידה לעטות בגדי מעצבים (והמון גוטייה) שבכולם מתקבלת התחושה שהיא עצמה שימשה כמוזה לעיצוב הקולקצייה כולה, היא חובבת מושבעת של קוטור וכנראה המנוע מאחורי רכישת בית האופנה ולנטינו וחברת מוצרי הלגז'רי מעור הצרפתית Le Tanneur אשר שייכים רשמית למשפחת בית המלוכה הקטארית.
ומה כל כך מיוחד בגיברת מוזה, חוץ מהאאוטפיטים המרטיטים והקלאסה הנושבת מכל פריט קוטורי שהיא עוטה? הדרך שבה היא מצייתת לחוקי צניעות נוקשים אבל נותרת אפופת גלאם למכביר. אני רחוקה שנות אור מצניעות באורח חיי ובהלך הרוח שלי, אבל יש משהו באיברים מכוסים יחסית שהוא 'סודי', כזה שמרמז על סילואטה אבל משאיר פתח ל'ניחוש' ובעיני, כשעושים 'סודי' כמו שצריך,הוא יוצא סופר סקסי.
ולא, אני ממש לא מתכוונת לאולפנה-שיק או גבעות-סטייל, שזו התגלמות חוסר הנשיות בעיני.
אני מתכוונת לזה:
(התמונה מכאן)
עם הנסיך פיליפ.(התמונה מכאן)
פוגשת את משפחת המלוכה הספרדית בשמלה של ולנטינו
מחליפה מתכונים עם קמילה בחליפה של שאנל. ארררר.
שולטת על הליכה על עקבים במדרון תלול ועוטה סטפן רולאנד
(כל התמונות האחרונות מכאן)
מהראנווי של גוטייה (התמונה מכאן)
כמה שיק. גלאם. קלאסה. מי אמר ששמרני זה באסה?
ושוב גוטייה
.jpg)
האוברול שהרס אותי. מוזה בגוטייה עם קרלה ברוני. (תמונות מכאן)
תמונה מהפקת אדיטוריאל של המגזין הצרפתי L’Officiel שכולה מחווה לסטייל הזוהר של מוזה
להפקה המלאה לחצו כאן
אחרונה חביבה. עם בעלה שייח חמאד בין כליפה אל ת'אני (התמונה מכאן)
.can't get enough of her
בקרוב אצלי? כנראה שלא.
טפחו, השקיעו וליבשו, כי גם לכן מגיע לחוש כמו אשת שייח בשאנל.
וצ'או, בלות.
