שושנה בתחנה

אני אוהבת את מיכל נגרין ותמיד אהבתי, כבר מתקופת השושנים המנוצנצות אי שם באמצע הניינטיז. מאז ועד היום, נגרין אמנם הקפידה לשמור על הקו הנוסטלגי-רומנטי שכה מאפיין אותה, אבל השכילה לזלוג לקווים עדכניים יותר, שאמנם שומרים על גבולות גזרת הוינטאג' אך אפופים מגניבות דקיקה ועושים שימוש בדימויים שובבים וקלילים יותר מערימות השושנים שאפיינו אותה בעבר, עם קריצה לטוונטיז ולדמויות ה'פראסים' המתוקות. כל זאת, מיוחס לתכשיטים של נגרין, שהחלה בשנים האחרונות לעצב ולייצר גם פריטי לבוש, אותם יצא לי לבחון השבוע, בהשקת החנות החדשה והקסומה שלה במתחם התחנה.

עולפתי קשות ממבחר התכשיטים, האקססוריז וחפצי הבית המשגעים אך בתחום הביגוד, או שזה ממש לא הטעם שלי, או שנדרשת כאן התעדכנות קלה בכל הנוגע לעיצוב אופנה וטרנדים. אין שום בעיה להתרחק או לא להתייחס לטרנדים או ליצור לצידם פרשנות אישית אבל יש בעיה כאשר פריטי הלבוש הם אנטי אופנתיים במובהק, מה שמצמצם קשות את קהל היעד, למרות שהמידות מגיעות עד לאקסטרה לארג'.

הקטלוג שמציג את קולקציית "נשים מהחיים" מארח את ביתה יסמין, חברותיה של נגרין וחלק מצוות העובדות שלה ולמרות שהוא מושקע ומעוצב בקפידה, יש בו חוסר איזון משווע בין נוסטלגיה למודרניזציה וסטיילינג לקוי. התוצאה - קצת זקיינה.

עם זאת, אני לא שוכחת לפרגן ליצירתיות, לנחישות, לאהבה ליצירה ולעובדה שעל אף בלבולי המוח שלי, למיכל נגרין יש עשרות סניפים מצליחים בישראל וברחבי העולם. אז אני שותקת קצת ומשחררת אתכן לצפות בקולקציות:

מחזיק מפיות שיצבע כל שולחן אוכל

שעון שהייתי שמחה שיתקתק לי בבית

תיקים מענגים

בובות she-shy שובות הלב

החנות - לונה פארק מנוצנץ לחובבות הנוסטלגיה הקלאסית

מן הקטלוג:

וייבערס אנד דה סיטי

שלישית מימין: מיכל נגרין. צילום: אוהד רומנו.

שיהיה סופ"ש דבש

וצ'או, בלות.