פלורנס, אהובתי.

כפי שיוצא לי לציין כאן לעיתים, ומי שמבקרת בבלוג זה כבר בטח שמה לב לכך, אני כמעט אף פעם לא מתעלפת על כוכבות, כוכבניות וזמרות מהארץ ומהנכר, כי לרוב הן נראות לי כמו תוצר או מוצר שעברו מעליו אינספור מצגות שיווקיות והחלטות אסטרטגיות מגובשות שתוצאותיהן העגומות הן חוסר אותנטיות, רגש ונשמה, אבל מדי פעם, מנצנצת כוכבית אמיתית, שמזיזה לי את הטחול וחופרת לי ב-SOUL.

זה קרה לי עם איימי ווינהאוס ז"ל וכשהיא עברה לעולם שכולו טוב, זה קרה לי שוב עם פלורנס וולש מ-Florence and the machine, כשהמוסיקה שלה היפנטה אותי, המילים שלה הפכו לי את הקישקעס, הקול שלה חרך את נשמתי והסטיילינג.... אוח הסטיילינג... כשחשבתי שכבר אי אפשר לחדש, לרגש ולמצוא סגנון מלבושים ייחודי (ואני לא מתכוונת לתחפושות של ליידי גאגא - זה לא אופנה, זה קשקשת וצומי) הגיעה הגיברת והמכונה והביאה לי לאטמה מלבושית לגבה, גם בביגודי השטיחים האדומים, אבל בעיקר במלבושי הבמה שלה.

אני הכי אוהבת כשאי אפשר להגדיר סטייל בשתי מילים גג ועם זאת יש בו משהו כל כך נכון ומרגש וזורק לאלף עולמות שמתגבשים לקונספט אחד. אם הייתי צריכה להצמיד לסטייל של פלורנס tag words, הייתי משתמשת במילים: גותי, אדג'י, בוהו, ארט-דקו, גלאם, סקסי, אפל, תקופתי ואולי גם הייתי מוסיפה 'וינטאג' בסוף.

מעבר לסטיילינג המרטיט, פלורנס מצוידת בפרצוף שאני נוהגת להגדירו כ'מכוער-יפה' ואלה הפרצופים שאני הכי אוהבת להיתקע עליהם. הכוונה ב'מכוער-יפה' היא לאנשים שהם לא יפים באופן קלאסי וז'ורנלי, ו'מכוערים' כי יש בפנים שלהם פגמים מסוימים אבל במכלול כולו או בצדדים הכן יפים שלהם יש משהו מרגש ומושך באופן מטריף, הרבה יותר מאנשים שהם יפים בצורה מוחלטת. אולי זו הפנימיות שפורצת החוצה ויוצרת את האפיל המפיל ואולי זה המיקס המושלם של יופי וכיעור שעושה את האימפקט, כמו הציורים של הרונימוס בוש. גם איימי ווינהאוס היתה כזו, גארי לייטבודי מ-SNOW PATROL הוא כזה (כולי מאוהבת בו) וגם בטי דייויס. בנוף המקומי-כנעני, אפשר לקחת כדוגמא טובה את שלום מיכאלשווילי.

חזרה לפלורנס. I cannot get enough of her.

האאוטפיט ההורס מ-You've Got The love

והמלבושים בקליפ האהוב עלי Drumming Song:

ולסיום, השיר המהרס Strangeness And Charms מהאלבום השני Ceremonials בהופעה חיה בפסטיבל גלסטונברי 2010, עם תלבושת לגמרי בלתי ברורה, שרק פלורנס יכולה להיראות בה כמו נימפה שובבה עם אג'נדה:

שיהיה סופ"ש דבש, ואל תשכחו לקחת סוודר.

צ'או, בלות.