יום ראשון, דצמבר 05, 2010

בנעליה (המגניבות)


עשתה הגיברת פירסומים ופירגונים למוצרים ומותגים ורק לעצמה שכחה לפרגן. אז הפעם, פוסט המוקדש כולו לנעליים המתוקות שאני מייבאת ארצה וכבר נמכרות בחנויות ברחבי הארץ. מוכנות לכמה סוכריות? יאללה.
המותג ששמו 'מונובו', עלה ארצה מבנגקוק הרחוקה, שם נמצא מפעל בבעלות בריטית שעושה שמח ברגליים. נעלי מונובו מצטיינות באיכות גבוהה, עשויות מרכיבי גומי וניילון מתכלים המיועדים לשמר את צורת הנעל לאורך זמן והן אף נארזות באריזות מתכלות.

והכי חשוב – הן ממש ממש נוחות. והכי הכי חשוב - ממש לא מזיעים בהן. לראיה: הסתובבתי איתן ביולי-אוגוסט בבנגקוק ובתל אביב – שתי הערים החמות בעולם בתקופה הזו והרגליים נותרו יבשות ונינוחות.


אז נכון שהיום הגיע החורף והוא עושה קולות של אפור וגשום אבל כולנו יודעות טוב טוב שלא חסרים כאן ימי חורף שמשיים ואלה בדיוק הימים שאפשר להשמיש בהם את נעלי מונובו.

אלה הנעליים האולטימטיביות להליכה נינוחה, למי שעובדת 'על הרגליים', להסתובבויות ארוכות ונטולות מוניות וגם לסיבוב עם הכלב בשכונה. אני לא מורידה אותן מהרגליים מאז יוני האחרון (יש לי את הסגולות ואת האדומות) והן עדיין עמידות, לא מאבדות מצורתן וממגנטות מחמאות.
וזה עוד לפני שסיפרתי כמה הן יפות. אבל תמונות שוות אלף היגוגים אז הנה מבחר נאה מדגמי מונובו:


דגם ג’ולי:



להמשך קריאה...

יום שלישי, יוני 29, 2010

בארץ החיוכים

כמה כיף פה בבנגקוק. תחושה של חופש משכר, תזונה עילאית ואנטי סרטנית (ע"פ מחקרים!) ומסיבות שמחות. וחיוכים, כל הזמן חיוכים. הנשים התאילנדיות שאנחנו פוגשים פה פשוט מתוקות להפליא. הן כל הזמן מחייכות והן לא צריכות סיבה או תירוץ בכדי לעשות את זה. עוד לא יצא לי לצלם פה את הבנות היפהפיות שלבושות מדהים ולא חסר כאן כאלה. והן מבחינתי התשובה המוחצת לכל מי שטוען ש'חם מדי בשביל להתלבש יפה בארץ'. פה הרבה יותר חם.

אנחנו הולכים כמעט מדי ערב לרקוד במועדונים שמנגנים את הלהיטים העכשוויים ובכל פעם אחנו מוקפים בנשים תאילנדיות מחוייכות ולרוב יפות מאוד, שאוהבות להתיידד ולרקוד ולהשתולל ולחבק ולעשות 'לחיים' בכל הזדמנות והאנרגיות הטובות פשוט פורצות מהן. התיירות לעומתן זוכות בפי לכינויים המחמיאים: 'שקיות אשפה','חביות בירה' או 'פרות' וזה לא שהן עתירות משקל, הן פשוט חסרות שיק בסיסי, מתעקשות לתחזק מבט נטול מוג'ו והדבר היחיד שמעניין אותן זה להסריח מבירה. אז מה שווה כל הבלונד הזה.

בא לי לצעוק עליהן - הלללו, אם לא שמתן לב אתן נמצאות בוואחד מטרופוליטן, אז למה אתן מתלבשות כאילו חזרתן מהים??

הביקורים שלי בדוכני בגדים ברחוב ובקניונים לא פוסקים. הכל יפה וטרה-שיקי, הבדים דקיקים ומתאימים בול לחום הכבד (ועכשיו 'חורף' פה!) והעיניים שלי לא יודעות מנוח. וכמו שאומרת נעלולה - בא לי בא לי בא לי!!

אז הנה שמלה שהיתה 'בא לי' ועכשיו היא שלי. קניתי אותה בדוכן ברחוב. (מאחורה היא נקשרת בסרט):

הגיברת מתיידדת עם המקומיים. התיק גם הוא מכאן.

וממנהלת שיחות עם כלבים ברחוב. התאילנדים מתים על כלבים וחתולים. אל תאמינו לשטויות שמספרים לכם עליהם.

גם הפפיון נרכש כאן

אגב, הנעליים מהפוסט הקודם, שמככבות גם כאן, התגלו כנוחות להפליא להליכה, קיפצוצים לצלילי להיטים ובאופן מפתיע אינן גורמות לכף הרגל לשחות בזיעה כחזיר במיונז. חששי הוא שלא אסתפק בזוג אחד. או שניים. אוף!

חיוכים מהרחק מעבר לים,

וצ'או, בלות





להמשך קריאה...

יום ראשון, מרץ 28, 2010

נגרי לי אאוטפיט

בשלהי השבוע החולף הנחתי את אחוריי העסוקים בשורת המוזמנים שהגיעו לתצוגת קולקציית הקיץ של המעצבת מאיה נגרי. הקולקצייה הוצגה במרכז לאמנות ע"ש שמואל חייק ביפו, מקום נאה ויאה, אך מואר בשלל מנורות פלאורסנט המפיקות תאורה שאינה מחמיאה ולו גם למייק אפ היקר ביותר.

מעלעול בבלוגיהן של חברותיי לרשת הבנתי שהן די השתעממו . ממרומי גילן היחסית צעיר אני יכולה להבין למה - העיצובים של מאיה נגרי במובהק, אינם מיועדים לנשים שטרם חצו את השלושים וחמש לפחות. מה שאני ראיתי, הם פריטים עם קונספט מהודק שנוצרו ע"י מעצבת מושכלת שמכירה טוב טוב את הקהל שלה ושיצרה קולקציה מאוד נשית, אך לא מתייפייפת, בוגרת מאוד, גיאומטרית וחסרת זמן שבסופו של דבר נוצרה כדי להחמיא לגוף של אישה המבוגרת והשמורה יותר שיש לה מעמד, עו"ש מחוייך וסטייל מובהק משלה.

טופ שלא תמצאו בטופשופ. 420 ש"ח

אבירה עירונית. טופ: 890 ש"ח

אופנתית אבל לא קורבן אופנה

החולצה המהממת שקיבלתי. 520 ש"ח

וככה היא נראית על הגוף (של יעל גולדמן, אבל היא מחמיאה גם ללועסות המבורגרים כמוני)

מכנסיים מצוינים.

השחורה הקטנה, גרסת נגרי.

אופציית ה'לא התכוונתי להיות לאשס אבל ככה יצא'

מאיה נגרי ויעל גולדמן סוגרות את התצוגה. במי לקנא קודם..?

אז גם לווייז'ות (בתרגום מלאדינו, שפת אימי וממילונה של חיננית: זקיינות) שיהיה חג שמייח ופורייח.

צ'או, בלות.
להמשך קריאה...

יום שני, פברואר 22, 2010

ערב פשטידות וכישרונות

בשישי האחרון, החלטנו נועם ואני שמזמן לא עשינו ערב בבית שהיו בו יותר מארבעה אורחים ולכן קיבצנו קמצוץ מחברינו הטובים שרובם כבר מכירים אחד את השני ועשינו ערב פשטידות בו הבנות רקחו מאפים, הבנים פירגנו אלכוהול ונציגי הקהילה הביאו את הקינוח. האלכוהול עשה את שלו והיה בעיקר מצחיק.

בעיצומו של הערב הגיעה קרן, שהיא בעצם חברה של קרן אחרת שהיא חברה שלנו. מלבד סיפורים משעשעים שיש לה בארסנל הפרטי, הגיברת הזו יודעת לאחוז במכחול ולהוציא תחת ידיה יצירות מוריבידיות ויפהפיות, חלקן משעשעות וחלקן נוגעות ללב וכולן עם סטייל משגע ועדכני. לכן החלטתי להביא לכאן כמה מיצירותיה.

זו קרן (לבושה מקסים, בערב אחר):



ואלה היצירות המשגעות שלה:






היה קשה לבחור, אבל אפשר לראות יצירות נוספות של קרן שפועלת תחת השם MissK כאן.

ובינתיים, בארץ הפשטידות...
זה שולחן המטעמים:


וזו נטע שפינקה את הערב בסטייל חמדמוד ונעלי מליסה הורסניות:



ואלה זאב ומאיה שהפגינו יחדיו קז'ואל נינוח. זאב החמוד שמורגל במפגשים עסקיים בסין הגיע עם עניבה, אך נפרד ממנה כבר בתחילת הערב. לדעתי הוא נראה מהמם איתה.



וזו כמובן גאלמרישס הלא היא גאלה שהפציעה בשוקינג פינק. שוקינג אנד פאב.


אני עצמי שכחתי להצטלם ולכן אנדב תיעוד לאילתור שרקחתי על ראשי - קיבלתי מבגיר (אופנת גברים, יפ) פפיון שלא היה לי ממש מה לעשות אותו, חוץ מאת המובן מאליו:



לחיי מאפים וחברים טובים.

צ'או, בלות.



להמשך קריאה...

יום ראשון, דצמבר 27, 2009

מה כבר יש בארון של הגיברת?




כל מה שלובשים מעל גיל שלושים.

אהלן, אני מירב, עיתונאית אופנה ולייפסטיל ב'את' ועד לפני חמש דקות בעלת מדור האופנה 'בגזרה' שסיקר את מאחורי הקלעים של תעשיית האופנה בישראל אותו נטשתי זה עתה.
הגעתי לכאן כדי למצוא מקום קבוע לכתוב בו על אחד הנושאים שאני הכי אוהבת - אופנה.

אני לא פשניסטה במובן הרחב של המילה. אני לא קונה ווגים בסנטר ואני לא מכירה המון שמות של מעצבים בינלאומיים אבל אני אוהבת בגדים. ונעליים. ותיקים. ואקססוריז. ותמונות של בגדים ונעליים ואקסוריז וכמובן לחגוג איתם בלייב.

כי לשלב אופי ואופנה זו חגיגה וזה כיף. ואין על כיופים יומיומיים. אה, ולא חייבים לקחת משכנתא בטרם יוצאים לסיבוב שופינג.

אני בדיוק באמצע בין שלושים לארבעים והגעתי למסקנה שזה הזמן לשפוך את האופי החוצה, לצאת מהגבולות, לנטוש את הנעריות ולהסתער על כל מה שלנשיות יש להציע בתחום ההתלבשות.

ויש.

אז מה אני לובשת?
היה זה ערב השקה לליין הג'ינסים של קסטרו (שהשתפרו פלאים בשנה האחרונה) אז החלטתי שאם כבר עומדים על המדרכה בדיזינגוף ולוגמים שמפניה מן הראוי להפגין מעט גלאמיש.

טייטס - הוניגמן
גופיה (כן זו מ' מונרו) ומשקפיים - מבנגקוק
ז'קט - מיפן
קלאץ' - אקססורייז
סנדלים - twentyfourseven

שום פריט לא נפגע במהלך ההשקה. וגם לא עלה מעל 300 שקל.

צ'או בלות,

מירב







להמשך קריאה...
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...